הגישה הנרטיבית לטיפול בהפרעות אכילה 

תקציר

אנטי-אנורקסיה/בולימיה היא שיטה טיפולית למלחמה באנורקסיה ובולימיה על פי גישת הטיפול הנרטיבית. המאמר מסביר את עקרונות השיטה ומעניק הנחיות להורים המתמודדים עם בעיה זו עם ילדיהם.

אנטי-אנורקסיה/בולימיה והורות אנטי אנורקסית/בולימית על פי הגישה הנרטיבית/ רינה בלום

מהי אנטי-אנורקסיה/בולימיה?

הגישה הנרטיבית מתייחסת לאנורקסיה ולבולימיה כאל בעיה בה קיים "קול פנימי" ה"מדבר" אל האדם ומשכנע אותו/ה שהוא/היא צריכים לאכול או לא לאכול כי הוא או היא רזה מדי או שמן מדי. ה"קול הפנימי" הזה משתלט על האדם ועל מחשבותיו, כך שהוא מפסיק לסמוך על הרגשותיו ותחושותיו לגבי הרעב או השובע, לגבי המראה החיצוני שלו ובעצם אותו אדם מפסיק לראות את המציאות בעיניים שלו ורואה אותה רק דרך "הקול" של האנורקסיה/בולימיה.

אנטי-אנורקסיה, הוא קול אחר, שמדבר ומתווכח כנגד הקול של האנורקסיה. אנטי-אנורקסיה עוסקת בחרות- החרות לעשות את הבחירות של עצמך ולבחור את המטעמים שלך, את השאיפות והצרכים שלך- בעצם כל מה שאת/ה רוצה. האנורקסיה שומרת עליך בבידוד, אנטי-אנורקסיה משחררת אותך כדי לדעת את העושר שאת/ה יכול/ה לקבל מקשר עם אחרים.

 בעזרתו של הטיפול הנרטיבי, קולה  של האנטי- אנורקסיה אמור להפוך לחלק בלתי נפרד מחיי המטופל, כדי שבתקופות רגישות, הקול האנורקסי לא יוכל שוב להשתלט עליו.

אין כאן חוקים מסוימים שצריך ללמוד, אך אסור כאן לטעות: אנורקסיה לא תוותר ללא מלחמה וקרבות מלאים.

כיצד מיישמים אנטי-אנורקסיה/בולימיה?

העיקרון החשוב בטיפול הנרטיבי הוא עיקרון החצנת הבעיה, כלומר: הטיפול מתבצע תוך התייחסות לבעיה ממנה סובל האדם כאל אובייקט נפרד ממנו. עיקרון זה מאפשר הפחתה של רגשות אשם, מתן אפשרות אמיתית לאדם להרחיק ממנו את הבעיה ובשלב מסויים להחלישה ואף להיפטר ממנה.

גם בטיפול באנורקסיה/בולימיה מתבצעת החצנה של הבעיה בתהליך בן שני שלבים:

1. היכולת לראותה כנפרדת מהמטופל. במקום שהמטופל הוא הבעיה, יש למטופל בעיה.
2. ההכרה האמיתית בניפרדות של האנורקסיה. לאחר השגת השלב השני המטופל משיג כוח ושליטה באנורקסיה.

ע"י מתן זהות נפרדת לאנורקסיה/בולימיה, מקיימים בטיפול הנרטיבי דיאלוג  בין האנורקסיה/בולימיה לבין האנטי-אנורקסיה/בולימיה. זהו עימות בין שני הקולות המתחרים על נפשו של המטופל.

ההפרדה בין האנורקסיה/ בולימיה לבין המטופל חשובה מאד, כיון שבמקרים רבים קולה של האנורקסיה גורם לאדם להאמין שזהו הקול של עצמו וחלק  בלתי נפרד ממנו והדבר מביא לתוצאות טרגיות במקרים רבים.

המטרה הבלעדית של האנורקסיה היא להשמיד את הגוף, המחשבה ואת רוחו של האדם ולבסוף לגרום אפילו למותו. אם לא מגיעים בטיפול לשלב השני - למצב של ידיעה בלב שהאנורקסיה נפרדת מהמטופל, לא משיגים בעצם התגברות  אמיתית על הבעיה.

ההכרה שבלב היא ההתמדה בפעולות אנטי-אנורקסיות/בולימיות או פעולות שמתנגדות לאשמה (guilt defying acts). האדם צריך להיות "חמוש" בידיעה שאנורקסיה גורמת לו להרגיש אשם בחיפוש אחר כל מה שמתנגד לה: הנאה,כיף,תענוג,הגשמה עצמית וכו'. הידיעה שבלב נותנת למטופל את הכוח החיוני הדרוש לו להתמודד עם הבעיה. האשמה יכולה "להטביע וללכוד" את האדם בתקופות שונות שוב לתוך האנורקסיה/בולימיה, אך ככל שמתאמנים בפעולות נוגדות אשמה, הממשות של האנטי-אנורקסיה/בולימיה מתאמתת ומוכחת. אם בוחרים באנטי-אנורקסיה הופכים את החיים לאנטי-אנורקסיים.

כיצד להיות הורים אנטי-אנורקסיים/בולימיים?

טיפול נרטיבי באנורקסיה/בולימיה, מאפשר להורים להפסיק לראות את הילד/ה שלהם כבעיה. במקום זה הם מבינים שיש לו/לה בעיה. זהו הבדל מהותי מאד. הוא מפחית את תחושת האשמה של הילד/ה ומאפשר בכך להורים להפסיק להילחם בילדם/ילדתם. במקביל גם הילד/ה מפסיק להילחם בהוריו/ה.  הורים שהתנסו בטיפול כזה ולמדו אנטי-אנורקסיה/בולימיה  אמרו:"כל ההתנגדויות שחשנו התחלפו בהבנה". אנטי- אנורקסיה/בולימיה פועלת למען אחדות המשפחה, לעומת האנורקסיה/בולימיה  שמטרתה חוסר אחדות,הפרדה, שינאה,קונפליקט ואלימות. אנטי אנורקסיה מספקת להורים את הכלים והשפה להביא לאחדות המשפחה שלהם.  ההתנסות בטיפול הנרטיבי גרמה להם "להיות שם" עבור בתם/בנם.

במקרים מסוימים ההורים יכולים לומר לבתם:" ראי מה האנורקסיה עושה לך, היא לא נותנת לך לאכול או להזין את עצמך, היא מונעת ממך לדבר עם כולם וגורמת לך לשכב במיטה באפס מעשה". ההורים כך מרגישים מה האנורקסיה עושה לבתם. הכעס של ההורים כבר אינו כעס על הבת אלא על האנורקסיה. זוג הורים שעברו טיפול כזה דיווחו כי ילדתם לא רצתה לשמוע את המילה אנורקסיה וגם בוודאות לא רצתה שיפרידו אותה ממנה. זה היה כמו שלקחו ממנה את חברתה הטובה ביותר, אך הם התמידו באופן החשיבה החדש . לדוגמא: שעת ארוחת הערב והילדה התרגזה וברחה בזעם לחדרה. אביה ניגש אליה לחדר ואמר: "אני ממש מצטער שהאנורקסיה מונעת ממך לאכול את ארוחת הערב שלך". הורים אלה דיווחו כי בפעמים הראשונות זה נשמע מזוייף ולא נכון אך הם ידעו כי אנטי אנורקסיה היא עבודה-קשה .

יש שיחות אנטי-אנורקסיות (anti-anorexic conversations) שיכולות להיות במשך מספר חודשים עד שהנערה מצטרפת לשיחות באופן פעיל. רק אהבה כנה ואמיתית לילדה ואנטיפתיה והתנגדות מוחלטת לאנורקסיה- היא האנטי-אנורקסיה. צריך להישאר תמיד אמיתיים כלפי הילדה, לדבר אליה, אף פעם לא לאבד אמון בה ואף פעם לא לכעוס עליה אלא רק על האנורקסיה.

התפנית בה מושגת ההפרדה בין הילדה לבין האנורקסיה יכולה להיות מאד דרמטית. לדוגמא הילדה אומרת שהיא רוצה לעשות משהו אנטי-אנורקסי כמו לאכול חתיכה מעוגת בננה. זוהי תפנית לכיוון של חיים נורמליים. ההבחנה האנטי-אנורקסית (anti-anorexic discrimination)-  מה זה הנערה ומה זאת האנורקסיה- זהו המפתח.

חוזקה של הזוגיות של ההורים חשוב מאד בטיפול באנורקסיה/בולימיה. ההתמודדות עם הבעיה של הילד/ה גורמת במקרים רבים להרגשה של חוסר אונים ולמחשבה שהמערכת הזוגית לא יכולה להחזיק מעמד. התגייסות למען אנטי-אנורקסיה/בולימיה של ההורים, הפכה אותם ליותר מודעים למה שהם אומרים או עושים. חשוב מאד להורים להרגיש צוות אחד חזק ולדעת שתמיד יהיו שם אחד עבור השני כדי להתמודד. זוגות דיווחו שאנטי-אנורקסיה/בולימיה העמיקה את הבנתם אחד את השני, וגם כאשר הם אינם מסכימים זה עם זה, הם חשים בסדר עם זה  וששתי הדעות יכולות להיות נכונות. כמו כן דיווחו שהם מכבדים יותר אחד את דעתו של השני ואת ההבדלים ביניהם.

כאשר רוצים להתנגד לאנורקסיה/בולימיה, חייבים  לומר את האמת.כלומר - מה שיש לכם בלב.לדוגמא: אם מישהו  פונה אליך ושואל "מה שלומך?" ואתה  עונה "בסדר" אך בעצם מרגיש רע , זה מחזק את האנורקסיה. אם אתה עונה"אני מרגיש רע"- זה מוציא את האוויר מהאנורקסיה. האנורקסיה בתוכך רוצה שתהיה מושלם ושתטייח את המצב. שתציג תמונה יפה. דיוויד אפסטון (מאבות הטיפול הנרטיבי) סבור כי כולנו מתמודדים עם מידה כזו או אחרת של אנורקסיה. כך שאני יכול להתייחס לאדם עם אנורקסיה פשוט כאל אדם שיש לו יותר ממנה יחסית לאחרים.

ההורים צריכים לנסות לעזור לבתם למצוא שוב את קולה שלה שנלקח ממנה לדוגמא: אם היא שואלת אותם" האם זה בסדר לאכול עכשיו?" אז רצוי לענות לה בשאלה נגדית: "מה את היית רוצה שאומר לך?" ואז זה עוזר לה לומר את רצונותיה. תהליך זה יתרחש בהדרגה, לאט כמו שמים שוחקים אבנים. מדובר בנצחונות קטנים וברגעים של חרות.

אנטי אנורקסיה מלמדת את ההורים לשבח אנשים ובמיוחד את הבת/בן שלהם. צריך שזה יהיה משהו שההורה באמת חושב שראוי לשבח. אסור להמציא את זה. השבח הוא קריטי לכבוד עצמי, הוא תומך באדם ומחזיק אותו. האנורקסיה עושה את ההפך- היא מחלישה את הערך העצמי של האדם ומחלישה אותו.      

רינה בלום, עובדת-סוציאלית, מטפלת נרטיבית ביחידים,זוגות ומשפחות.

         נייד: 052-4491234